בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”א 4918-05-12 ע.י נ’ “הפול”

תיק חיצוני:

בפני

כב’ השופט  אליהו בכר

התובע

ע.י

ע”י ב”כ עוה”ד צבי הרצוג

נגד

הנתבעת

המאגר הישראלי לביטוחי רכב “הפול”

ע”י ב”כ עוה”ד משה עבדי

חקיקה שאוזכרה:

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל”ה-1975: סע’  6 ב’

תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט”ז-1956: סע’  6ב’, 15, 34ג’, 35(2)(א)II, 48 (2)(1)II, 48 (3)(א), 75(1)ב’

חוק הסכמים קיבוציים, תשי”ז-1957

חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ”ה-1995: סע’  328 (א), 330, 330(ב)(ג), 330 (ג)

תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ”ח-1968

צו הרחבה משולב לפנסיה חובה 2011: סע’  6

פסק דין

מבוא

1. לפני תביעת התובע, יליד 21.9.1983, לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו  בתאונת דרכים מתאריך 10.12.2007 עת רכב כנהג על אופנוע מ.ר 5572462. התובענה הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה-1975 (להלן:” חוק הפיצויים”). התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן:”המל”ל”).

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, המחלוקת הינה בכל הקשור עם שיעור הפיצוי המגיע לו.

נכות רפואית

2. נכותו הרפואית של התובע נקבעה על ידי ועדה רפואית מטעם המל”ל בתאריך  26.5.2011 . בהתאם לסעיף 6 ב’ לחוק הפיצויים קביעות אלה מחייבות את ביהמ”ש בהליך דנא.

להלן פירוט הנכויות שנקבעו לתובע בגין התאונה במל”ל:

1. 20% נכות לפי סעיף 35(2)(א)II   לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט”ז-1956 (להלן:” תקנות המל”ל”) בגין OSTEOMYELITIS  כרוני עם הפרשה מוגלתית.

2. 10% נכות לפי סעיף 48 (2)(1)II   לתקנות המל”ל בגין הגבלה  בתנועות ברך שמאל.

3. 10% נכות לפי סעיף 48 (3)(א)   לתקנות המל”ל בגין הגבלה בתנועות קרסול שמאל.

4. 10% נכות  לפי סעיף 34ג’ לתקנות המל”ל בגין תסמונת פוסט טראומתית.

5. 10% נכות לפי סעיף 75(1)ב’ לתקנות המל”ל בגין צלקות נרחבות, מכוערות ורגישות לאורך שוק  שמאל.

סה”כ  נכותו הרפואית המשוקללת הינה 47.51% ובמעוגל 48% .

נכות תפקודית

3. ב”כ התובע טען בסיכומיו, כי התובע החל את שיקומו המרכזי ב”מרכז אבחון הכשרה ושיקום מקצועי חדרה” באוקטובר 2012. בתאריך 30.6.2013 סיים התובע את לימודיו אולם אז נכנס התובע לדיכאון שהובילו עד כדי מחשבות אובדניות. בשלב מסוים התובע החל מתעניין בתכשיטנות ובתאריך 4.11.2013 אישר לו המל”ל הכשרה מקצועית של לימודי צורפות ותכשיטנות, הקורס אמור להסתיים בתאריך 31.10.2014.

עוד טען, כי לאור מצבו של התובע הוא יוכל לעבוד בעבודות המתבצעות בישיבה בלבד, כשבנוסף התובע סובל מבעיה פסיכיאטרית.

ב”כ התובע ציין, כי הוועדה  הרפואית מטעם המל”ל המליצה להפעיל את תקנה 15 במלואה ולתובע נקבעה נכות צמיתה בשיעור 72% (ר’ מוצג 16 למוצגי התביעה), ולפיכך סבר, כי יש להעמיד  את נכותו התפקודית של התובע על 75%.

4. ב”כ הנתבעת סבר, כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה משעור נכותו הרפואית. לטעמו, לנכות בגין הצלקות אין כל משמעות תפקודית, והדבר נכון לטעמו אף לנכות בגין OSTEOMYYELUTIS CHRONICA. אשר להגבלה בתנועה בקרסול ובברך שמאל מדובר לטעמו בנכות תפקודית נמוכה מהנכות הרפואית.

עוד טען, כי תפקוד התובע מבחינה אישית וחברתית לאחר התאונה נשאר תקין, התובע ביקר לפחות 4 פעמים בחו”ל לרבות טיול בארה”ב הן בחוף המזרחי והן בחוף המערבי. כמו כן התובע השתתף בטיול ג’יפים בירדן ואף נטל חלק בנהיגה.

עוד טען, כי לתובע היו שתי מערכות יחסים לאחר התאונה כשאחת מהן נמשכה 4 שנים.

מעבר לאלה נטען, כי התובע חידש רישיון נהיגה ולא דיווח על כל מגבלה לרשות הרישוי.

ב”כ הנתבעת ציין, כי התובע מסוגל לעבוד במגוון רחב של עבודות כגון: קופאי בסופר, קופאי בחניון, בתחום הטלמרקטינג, נציג שירות טלפוני בחברה גדולה, נציג שירות ברשות מקומית וכו’. לו היה מעוניין התובע לעבוד, כך ב”כ הנתבעת, הוא היה עושה כן כפי שעשה זאת בחודשים יוני-יולי 2013 עת  תפקד כבוחן במבחני הבגרות. אלא שהתובע מקבל קצבאות מהמל”ל על סך כ-6,000 ₪ לחודש ולכן אין לו כל תמריץ לשוב למעגל העבודה. לפיכך הציע להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 25%.

ב”כ הנתבעת דחה את ניסונו של התובע להפנות לתקנה 15 שכן אין כל חשיבות להפעלת תקנה זו. הנכות המחייבת מכוח סעיף 6ב’ לחוק הפיצויים הנה קביעת הנכות  הרפואית בלבד והערכת הנכות התפקודית  נעשית על ידי בית המשפט בלבד.

דיון

5. בתצהירו (ת/2) תיאר התובע את עיסוקו עובר לתאונה כדלקמן:

“28. לפני התאונה עבדתי כמרכיב לתיקון מכשירי סלולר בחברת סלדון לבורטוריס בע”מ…”

בחקירתו הנגדית נשאל התובע אשר לקשייו התפקודיים והשיב כדלקמן:

“ש: מתי הלכת עם מקל ומתי בלי מקל?

ת: אני לא זוכר מתי. לפי הכאבים שלי, תלוי בכאבים. אני יודע שבים אני לרוב בלי מקל, כי יש פחות כאבים.

…

ת:… בחצי שנה אחרונה לא הייתי בטיפול.

ש: גם לא בגין הפצע, הפצע החלים למעשה, נכון?

ת: הפצע לא החלים 100% כי יש לי דלקת בתרדמת והיא נפתחת שוב. אני מציג לביהמ”ש, מרים את מכנסיי, בשוק ניתן לראות את הפצע. הוא מידי פעם נפתח. הוא נפתח לפני שבוע והפריש מוגלה.

…

ש: מצבך היום, בחצי שנה אחרונה, הוא יותר טוב מאשר המצב ביב כשבדקו אותך במל”ל, שם היו לך הפרשות וסיפור שלם עם זה , נכון?

ת:היום המצב יותר טוב מהתקופה שהייתי בה בפני הוועדה הרפואית.” (שם בעמ’ 39)

ובהמשך:

“ש: בארץ כשאתה יוצא מהבית, הולך לבית-קפה, אתה תמיד יוצא עם מקל?

ת: לרוב אני יוצא עם מקל.

ש: אבל לפעמים אתה יוצא גם בלי מקל, כשאתה הולך לחברים, לבית קפה?

ת: אין מצב כזה.

ש: אז למה אמרת לרוב עם מקל?

ת: 80% אני יוצא עם מקל. זה תלוי בכאבים שלי, מהבית אולי 5% אני יוצא בלי מקל. זה תלוי בכאבים.” (שם בעמ’ 40-41)

כיום התובע נמצא בעיצומה של סדנה לצורפות ותכשיטנות. הקורס החל בתאריך 4.11.2013 ואמור להסתיים בתאריך 31.10.2014 (ראה נספחים 40,43,44 לתצהיר התובע). התובע קיבל את אישור המל”ל להשתתפותו בסדנה  ומקבל החזרים עבור שכר הלימוד ששולם על ידו (ראה נספחים 45-46 לתצהיר התובע).

בחקירתו הנגדית התובע השיב כי רשיון הנהיגה שלו “חודש ב- 14.8.08”  וכי אינו זוכר אם דיווח למשרד הרישוי על מגבלה בנהיגה.  התובע ציין כי “יש לי תו נכה” (שם בעמ’ 33-34).

עוד נשאל התובע בדבר הפעולות שביצע על מנת לחזור למעגל העבודה:

“ש: פנית לשירות התעסוקה וביקשת עזרה למצוא עבודה?

ת: פניתי למל”ל.

ש: שירות התעסוקה?

ת: לא.” (פרוטוקול מתאריך 5.1.2014 עמ’ 33)

ובהמשך:

            “ש: האם ביקשת לחזור לעבוד בסלדון?

ת: ביקשתי בהתחלה, באמצע התאונה, אולי שנתיים אחרי התאונה…

ש: מתי פנית לסלדון לעבוד שם?

ת: פניתי אחרי שהמצב קצת התברר לי, התחלתי ללכת בלי קביים, עברתי למקל. זה היה לפני כשנה וחצי. הלכתי לראיון עבודה בנתניה, אזור התעשיה החדש, אמרתי להם היכן עבדתי קודם, שהייתי טכנאי.

ש: ביקשת אותה עבודה שעבדת שם?

ת: כן, טכנאי טלפונים. רציתי אותה עבודה. ביקשתי להיות טכנאי. לא התקבלתי לשם.” (שם בעמ’ 34)

ובהמשך:

“ש: מה אתה עושה כל היום?

ת: רואה טלויזיה, פייסבוק, משחק בטלפון, עכשיו התחלתי לעשות תכשיטים וצורפות כשיעורי בית.

ש: כמה שעות עושה שיעורי בית ביצור תכשיטים?

ת: 3 שעות ביום.”(שם בעמ’ 36-37)

אשר למצבו החברתי לאחר התאונה נשוא התובענה נשאל כאמור:

“ש: היתה לך חברה לאחר התאונה?

ת:כן.

ש: כמה היו אחרי התאונה?

ת:שתיים.

ש: כמה זמן נמשכה חברות?

ת: עם אחת 4 שנים וגם לסירוגין. השניה ממש גבולי, היתה נכה שהכרתי בלוינשטיין, שוב, כל החברות שלי, בגלל הבטחון העצמי שאינו קיים, נאלצתי לעשות לי ויתורים בחיים.

ש: עם החברות הללו היית במועדוני ריקודים?

ת: אולי מדי פעם, פעמיים, לא יותר.

ש: גם כפיר היה איתך?

ת: אולי פעם פעמיים. זה לא מועדון ריקודים, אלא פאב.

ש: האם היית עם החברות הללו במועדון ריקודים?

ת: אולי כמה פעמים, כן.” (שם בעמ’31)

ובהמשך:

“ש: מאז התאונה נסעת לחו”ל?

ת: כן, נסעתי לארה”ב עם אחי וחבר שלי בשם זיו. הייתי שם 3 חודשים לערך, אולי פחות. זה היה לפני שנתיים לערך, בחנוכה. הייתי ביוסמיטי פארק, חבר שלי זיו נהג, אולי פעם אחת בלבד נהגתי. זה גם היה על אוטומט. היינו במיאמי, בלאס וגאס, וושינגטון.

…

ת: יש לי דרכון. גם הייתי בירדן. לא זוכר בדיוק איפה. הייתי שם עם זיו, חן, אחי ועוד כמה חבר’ה. טיול ג’יפים, התלוויתי ולא נהגתי. היינו שבוע נדמה לי. ישנו במלונות, לא בשטח, כי יצאנו עם חברים מבוגרים והיתה בעיה, קושי. זה היה טיול ג’יפים של חברה שמוציאה. אחי נהג בג’יפ. היינו קבוצה של 6-7 ג’יפים. לי לא היה ג’יפ משלי, אלא של אחי.

ש: כמה שעות נמשך המסע?

ת: משעה שמונה עד הערב והיו הרבה הפסקות, כי היו הרבה מבוגרים.” (שם בעמ’ 35-36)

6. מהאמור לעיל עולה, כי לתובע נגרמה פגיעה תפקודית  בהיבט האורתופדי. לתובע גם נכות בתחום הנפשי כפי שנקבע במל”ל. לא יכול להיות חולק כי נכות בתחום הנפשי כמו גם האורתופדי הינן תפקודית במהותן והן מונעות מהתובע את האפשרות לעבוד בתחום האבטחה, עבודות מזדמנות בהם עסק עובר לתאונה טרם החל לעבוד בחברת  “סלדון לבורטוריס בע”מ” (להלן: “חברת סלדון”) (ראה נספח י’ לתצהיר התובע- אישור המל”ל בתחום רציפות ביטוח ), יחד עם זאת, אין מניעה כי התובע ישוב לעבוד בתחום תיקון המכשירים הסלולריים כפי שעשה ערב התאונה, מדובר בעבודה שמתבצעת תוך כדי ישיבה או יעסוק בצורפות ותכשיטנות עיסוק אותו הינו לומד במסגרת בית ספר “יעל שקדי-סדנא לצורפות” ואמור לסיים את לימודיו ביום 31.10.2014. מעבר לכך התובע העיד כי לא הפסיק למעשה את שגרת חייו, הוא נוסע ומטייל בחו”ל, מבלה בארץ ובחו”ל נוהג ברכב ועוד, לכן, לא מצאתי כי נכותו התפקודית של התובע עולה כדי 75% נכות כפי שסבר בא כוחו.  מאידך, לא סברתי כי שיעור כותו התפקודי עומד על 25% כפי סברת ב”כ הנתבעת.

הלכה פסוקה היא, כי שיעור הנכות הרפואית מהווה אבן דרך ראשונה בדרך לבחינת שיעור נכותו התפקודית של הניזוק. כפי שציינתי לעיל, נכויותיו של התובע בתחום האורתופדי והנפשי הן תפקודיות במהותן אך לא כך סברתי ביחס לנכותו האסתטית שאינה תפקודית בהיעדר ראיה אחרת. לפיכך, סברתי כי יש להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה על 42%, כפי שיעור נכותו הרפואית האורתופדית והנפשית.

הפסדי שכר לעבר

7. ערב התאונה התובע עבד כטכנאי לתיקון מכשירים סלולריים בחברת  סלדון.

ב”כ התובע טען בסיכומיו, כי התובע השתכר 5,264 ₪ (תלוש שכר נכון ל-11/07). ב”כ התובע צירף במסגרת סיכומיו את הסכם העבודה האישי של התובע, לפיו התובע זכאי לבונוס מעבר למשכורתו בתנאי שיגיע ל-95% מהיעד שהוגדר לו. ב”כ התובע ציין, כי עד התאונה התובע טרם קיבל בונוס למשכורתו ועל כן יש להביא רכיב זה לידי ביטוי בפוטנציאל ההשתכרות של התובע.

עוד טען, כי התובע טרם שב למעגל העבודה עקב האשפוזים הרבים והממושכים ועקב השיקום מטעם המל”ל שטרם הסתיים ועל כן יש לחשב ראש נזק זה באופן מלא על פני 74 חודשים.

הוסיף וטען ב”כ התובע, כי שיערוך שכרו של התובע עובר לתאונה מעמידו על 6,222 ₪, יחד עם זאת, יש להעמיד את בסיס שכרו על 7,000 ₪ לפחות משתי סיבות: האחת, במועד התאונה התובע היה עובד חדש וטרם הספיק לקבל בונוס והשנייה, התאונה קטעה את פוטנציאל השתכרותו.

לאור האמור סבר שיש להעמיד את הפסד השתכרותו של התובע לעבר על 518,000 ₪.

8. ב”כ הנתבעת סבר, כי יש לחלק את הפיצוי בגין ראש נזק זה לשני חלקים:

1. ממועד התאונה ועד לתאריך 24.12.2009 מועד שחרורו מבית חולים לוינשטיין , לגבי תקופה זו זכאי התובע לפיצוי מלא על בסיס שכר מינימום – 105,350 ₪.

2. מתאריך 25.12.2009 ועד היום על בסיס שכר מינימום ונכות תפקודית בשיעור 25%- 54,825 ₪.

9. התובע המציא במסגרת תצהירו  תלושי שכר מחברת סלדון לחודשים יולי -נובמבר 2007  (ראה נספח 21 לתצהיר התובע) על מנת לאשש את בסיס שכרו עובר לתאונה.

השכר הממוצע של התובע בחודשים אלה (ללא התחשבות בחודש יולי היות והחל לעבוד בתאריך 15.7.2007) משוערך להיום לאחר ניכוי מס הכנסה עומד על 5,484 ₪.

יחד עם זאת, עיון באישורים על קבלת גמלת נכות מעבודה לשנים 2008-2013  (נספח א’ לתצהיר הנתבעת) מעלה, כי גמלת התובע חושבה לפי שכר רבע שנתי בסך 16,820 ₪ , ולחודש 5,607 ₪.

במצב דברים זה סברתי, כי יש להעמיד את בסיס שכרו של התובע לעבר על 5,607 ₪. אשר לבסיס שכרו לעתיד לכך אתייחס בהמשך.

10. ממועד התאונה ועד מועד שחרורו מבית לוינשטיין (24.12.2009) התובע נמצא באי כושר מלא ועל כן זכאי לפיצוי בסך 134,568 ₪, ובתוספת ריבית מחצית תקופה 164,173 ₪.

11. מתאריך 25.12.2009 עד 30.5.2011 ולפי 42% נכות תפקודית ואותו בסיס שכר, עומד הפיצוי על 40,034 ₪, ובתוספת ריבית מחצית תקופה 46,173 ₪.

12. מתאריך 31.5.2011 עד 21.6.2011 לפי אי כושר מלא בשל ניתוח אותו עבר בתקופה זו ולפי קביעת המל”ל, עומד הפיצוי על 4,114 ₪, ובתוספת ריבית מחצית תקופה 4,608 ₪ .

13. מתאריך 22.6.2011 עד היום ולפי 42% נכות תפקודית, עומד הפיצוי על 84,778 ₪, ובתוספת ריבית מחצית תקופה 89,865 ₪.

סה”כ הפסדי השתכרות לעבר עומדים על 304,819 ₪  נכון להיום.

פגיעה בפוטנציאל ההשתכרות

14. ב”כ התובע טען בסיכומיו, כי התאונה התרחשה כאשר דרכו המקצועית של התובע טרם גובשה והוסיף כי היות התובע תלמיד חלש בביה”ס כמו גם גוייס לצה”ל במסגרת “מאק”ם”- קידום אוכלוסייה מיוחדת, אינם צריכים לעמוד לו לרועץ להיפך, נתונים אלה מוכיחים כי אם עובר לתאונה האפשרויות שעמדו בפני התובע היו מצומצמות אזי לאחר התאונה ההזדמנויות העומדות בפניו מצומצמות עוד יותר.

עוד טען, כי במסגרת עבודתו של התובע בחברת סלדון, יכול היה התובע להתקדם  ולשדרג את שכרו בהתאם, אולם התאונה גדעה אפשרות זו והפכה אותו לשבר כלי. לפיכך, ולאור מצבו הרפואי, ניתן להניח כי בעתיד התובע ימצא עצמו פעמים רבות מחוץ למעגל העבודה.

לאור האמור, עתר להעמיד את בסיס שכרו של התובע על השכר הממוצע במשק וכן  את הפיצוי המבוקש על סך 1,651,660 ₪ לאור אבדן כושר מלא לטענתו.

15. ב”כ הנתבעת סבר, כי מנהלת בית הספר בו למד התובע בקרית החינוך דרור, הגב’ אריאלה בן ארי, העידה כי התובע למד בכיתה של תלמידים בעלי יכולות נמוכות וסיים את לימודיו ללא תעודת בגרות (ראה נ/6-נ/9 לתצהיר הנתבעת). בעת שירותו הצבאי, התובע שירת שנתיים בשירות מקא”ם.

בחינת עברו התעסוקתי לאחר השירות הצבאי מעלה, כי במשך 3 שנים שכרו הממוצע של התובע עומד על 2,107 ₪. התובע החליף מקומות עבודה לעיתים תכופות, ובמשך 3 שנים החליף לא פחות משמונה מעבידים. בשנת 2007 התובע קיבל הבטחת הכנסה מהמל”ל בגין החודשים פברואר- אפריל. בחודש יולי השתכר התובע 2,584 ₪, באוגוסט 4,772 ₪ ובספטמבר 3,789 ₪.

ב”כ הנתבעת טען, כי התובע מנסה לבסס את שכרו עובר לתאונה על סמך תלוש אחד מנובמבר 2007.

אשר לבונוס שהתבקש ע”י ב”כ התובע, השיב ב”כ הנתבעת, כי התובע עבד 5 חודשים בחברת סלדון ולא קיבל כל בונוס, בנוסף התובע לא העיד את מעבידיו בדבר תפקודו והאם היה זכאי לקבל בונוס.

אשר לטענה כי יש להעמיד את בסיס שכרו של התובע על שכר הממוצע במשק טען, כי התובע לא היה קטין במועד התאונה אלא בן 24, לאחר שירות צבאי ובעל היסטוריה תעסוקתית. יכולותיו האישיות של התובע עובר לתאונה ועברו התעסוקתי הבלתי יציב מצביעים על כך שגם ללא קשר לתאונה התובע לא היה משתכר כדי השכר הממוצע במשק (ע”א 19/88 שלמה פילו נ’ עמוס שושנה, תק- על92(4) 730,731; ע”א 92/87 סיגלית דנן נ’ יעקב חודדה, פ”ד מה(2) 604,  607 וכו’). לפיכך סבר שיש לחלק את הפיצוי בגין ראש נזק זה לשתי תקופות:

1. מהיום ועד הגיע התובע לגיל 40 אז בסיס השכר יעמוד על שכר מינימום ו-25% נכות תפקודית- 106,518 ₪.

2. מגיל 40 ועד גיל 67 כאשר בסיס השכר יעמוד על 2/3 השער הממוצע במשק ו-25% נכות תפקודית- 253,276 ₪.

16. התובע בחקירתו נשאל אודות השכלתו כדלקמן:

“ש: היכן למדת בתיכון?

ת: בבני דרור. בכיתה קטנה. מיוחדת.

ש: לאנשים שלא היו להם כישורי למידה.

ת:נכון.

ש: מה למדת בתיכון?

ת: זו מגמת חשמל ותעשיה.

ש: ניגשת לבגרות?

ת: לא . לאף בחינה.” (שם בעמ’ 21)

ובהמשך:

“ש: האם זה נכון כשהיית בתיכון וביסודי עברת אבחונים פסיכולוגים.

ת: נכון . עברתי ביסודי כי אני לקוי למידה.” (שם בעמ’ 25)

17. מר  משה דקלו, מנהל אגף בכיר לבחינות בגרות והסמכה לטכנאים והנדסאים במשרד החינוך העיד בחקירתו, כי התובע לא ניגש לאף בחינת בגרות “אין רישומים” (שם העמ’ 18).

18. אשר לעברו התעסוקתי נשאל התובע בחקירתו  כדלקמן:

“ש: ב-2003 עבדת חודש אחד ביבתח בע”מ, מה זה?

ת: נדמה לי חברת שמירה. עזבתי כי זה היה אירועים קצרים. אירועים של גברים. זה כמו בתגבור שלא תמיד ישנה עבודה.

ש:ב-2003 עבדת בשלג לבן ניקיון ושמירה, למה עזבת?

ת: עבדתי רק באבטחת חופים, זה לפי עונות רחצה. זה עד בערך סוכות וזה נסגר, אין המשך, אז לא עבדתי בתקופה הזו, הייתי בבית.

ש: כמה זמן? היו תקופות שהיית מובטל?

ת: דרך שלג לבן שיבצו אותי לעוד מקומות, עבודות מזדמנות. לא זוכר בדיוק.

ש: למה עזבת את שלג לבן?

ת:כי לא היה יותר עבודה בים והחליפו קבלן, זה מכרזים.

ש: מה זה אגלוס אבטחה ושירותים? עבדתי שם חודשיים

ת: זה גם שמירה, לא עשיתי משהו אחר.

ש: למה עזבת שם?

ת: לא זוכר.

ש:עבדת בארדעפלסט בע”מ

ת: הייתי עובד ייצור שם של מכונות פלסטיק. העבודה היתה קשה ועזבתי.

ש: עבדת בטום אבטחה בע”מ

ת: גם עבדתי שם בשמירה. עזבתי כי זה גם קבלן שהיו לו תקופות. באותה תקופה היתה בעיה, זו עונות וזה מכרזים.” (שם בעמ’ 26-27)

בהמשך התובע ציין, כי פנה ללשכת התעסוקה והופנה ללימודי אלקטרוניקה ” למדתי במכללת אלקטריק בחדרה, למדתי שם חצי שנה, כל יום, חוץ מיום שישי, משמונה אולי עד שתיים, לא זוכר. למדתי שם אלקטרוניקה אך לא הוצאתי תעודה כי נכשלתי בעיוני.” (שם בעמ’ 27-28)

אשר לתפקידו בחברת סלדון נשאל בחקירתו כדלקמן:

“ש:התחלת לעבוד בסלדון. איפה?

ת: בנתניה באזור תעשיה, לא זוכר כתובת.

ש:היתהשם מעבדה גדולה.

ת: עד היום נמצאת.

ש:תאשר שתיקנת מכשירים סלולריים.

ת:נכון. מכשיר 800K, עבדתי מהבוקר עד מתי שהייתי נשאר, זה שעות נוספות

ש: אוג’ חוץ משעות נוספות אין הטבה נוספת במשכורת. נכון?

ת: הכל בהתאם לעבודה. היו תקופות ששחררו כי אין עבודה. אני החלטתי שאם אני נוגע בעבודה, אני רציני עד הסוף ונשאר שעות נוספות, לא הוצאתי בכלל ימי מחלה, מאד קשה לי, מאד אהבתי לעבוד. אני איש עבודה והיום אני רואה את עצמי כנתקל בהרבה קשיים ודברים נפשיים קשים, פשוט אין.

ש: חודש ספט’ 2007, גם כאן אין תוספת. תראה תוספת חוץ משעות נוספות.

ת: הייתי מקבל מתנות. קיבלתי שעות נוספות ואם הייתי עובר את היעד שנקבע לי, 15 מכשירים הייתי מקבל תוספת.

ש: תראה איפה.

ת: אולי לא ציינו זאת בתלושים. הייתי מקבל תוספת. התוספת הזו היתה חשובה כי אז אפשר היה להתקדם לדרגה, זה היה מעודד להוציא יותר מכשירים, נותן חשק לעבוד.”

19. התובע צירף לתצהירו שני תלושי שכר לחודשים יוני – יולי 2013 (ראה נספח נוסף שהוגש במסגרת בקשה 22) לפיו עבד כבוחן בחינות בגרות מטעם חברת תגבור בע”מ והשתכר 1,595 ₪.

עוד צירף התובע מסמכים בגין רישום לקורס יסודות הצורפות שהחל בתאריך 4.11.2013 ואמור להסתיים בתאריך 31.10.2014 (נספח 40 לתצהיר התובע), מסמכים המעידים על תשלום עבור הסדנה (נספחים 43-44 לתצהיר התובע), אישורי המל”ל בדבר אישור השתתפות התובע בסדנה (נספח 45 לתצהיר התובע) וכן אישור בגין החזרי שכר לימוד (נספח 46 לתצהיר התובע).

מנגד, צירפה הנתבעת אישור המל”ל בתחום רציפות הביטוח מתאריך 23.11.2011  (נספח י’ לתיק מוצגי הנתבעת) לפיו ממועד שחרור התובע מצה”ל בשנת 2003 ועד מועד התאונה בחודש נובמבר 2007 התובע  החליף כ-10 מקומות עבודה. עוד צירפה הנתבעת אישור מטעם המל”ל בתחום הבטחת הכנסה מתאריך 25.6.2012 (נספח יא’ לתצהיר הנתבעת) לפיו קיבל התובע הבטחת הכנסה בחודשים פברואר- אפריל 2007.

20. המסקנה מהאמור לעיל הינה כי, התובע אינו בעל הכשרה מקצועית מסודרת , עבד בעבודות מזדמנות ולא החזיק מעמד בעבודה לאורך זמן, מה גם התובע פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקבלת הבטחת הכנסה מספר חודשים לפני קרות התאונה.

עוד יצוין, כי התובע לא הוכיח שקיבל בונוס כעולה מחוזה העבודה האישית בתקופה בה עבד בחברת סלדון.

יחד עם זאת, אין באי התמדה במקומות עבודה, במיוחד לאור גילו הצעיר של התובע, כדי לקבוע כי בעתיד לא יכול היה התובע להגיע לכדי השכר הממוצע במשק ויעיד על כך המקצוע אותו הוא לומד כיום היינו צורפות ותכשיטנות שאף מתאימה למגבלותיו. בנסיבות אלה סברתי, כי יש להעמיד את בסיס שכרו של התובע לעתיד על השכר הממוצע במשק נטו עד לפרישה בגיל 67 במכפלת שיעור נכותו התפקודית ובסה”כ 994,108 ₪.

הפסדי פנסיה

21. ב”כ התובע טען בסיכומיו, כי ראוי לפסוק פיצוי בראש נזק זה בגובה 12% מכלל הפסדי השתכרותו של התובע ועל כן יש להעמיד את הפיצוי המבוקש על סך 268,963 ₪ (ראה ע”א 7548/13 שפורן נ’ זק תורג’מן ואח’ (27.1.2014)).

22. ב”כ הנתבעת סבר, כי חישוב הפסד פנסיה המבוסס על 12% מהפסדי השכר, חל רק מתאריך 1.1.2014 (ראה תא (חי’) 16951-04-10 ע.מ.מ ואח’ נ’ ע.מ.ר ואח’ (פורסם בנבו, 31.12.2013).

אשר להפסדי פנסיה לעבר, טען ב”כ הנתבעת, כי יש לבצע חישוב לפי 6% וזאת בהתאם לצו הרחבה לפנסיית חובה בישראל במכפלת הפסדי השתכרות לעבר, כך שהפיצוי עומד על 9,610 ₪.

אשר להפסדי פנסיה לעתיד, טען ב”כ הנתבעת, כי יש לבצע חישוב לפי 12% במכפלת הפסדי השתכרות לעתיד, כך שהפיצוי עומד על 43,200 ₪.

23. אשר להפסדי פנסיה לעבר, לפי סעיף 6 לצו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי”ז- 1957, ממוצע אחוז ההפרשות לשנים 2008 עד 2014 עומד 6.3% במעוגל. לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין אובדן הפרשות מעסיק לפנסיה  לעבר בסך 19,204 ₪ נכון להיום.

24. אשר להפסדי פנסיה לעתיד, זכאי התובע ל-12% במכפלת הפסדי השתכרות לעתיד שיעמוד על 119,293 ₪.

סה”כ הפסדי פנסיה עומדים על 138,497 ₪ נכון להיום.

כאב וסבל

25. על פי 48% נכות רפואית בתוספת 274 ימי אשפוז לפי המשערכת, עומד הפיצוי על סך של 196,016 ₪ נכון להיום.

עזרת זולת

26. ב”כ התובע טען בסיכומיו, כי אמו של התובע, הגב’ ש.י, מפרטת בתצהירה כיצד היא נאלצה לטפל בתובע בתקופת אשפוזו וכן כששוחרר לביתו. בנוסף התובע עצמו נחקר בעניין זה וציין, כי אמו השקיעה מאמץ יוצא דופן עת טיפלה בו, מעבר למקובל בין בני משפחה (ראה ע”א 121/85 ליאור נ’ פרי (8.4.1998)). לאור האמור ביקש התובע להעמיד את הפיצוי בגין עזרת אמו ממועד התאונה ועד היום על 200,000 ₪.

בנוסף טען, כי אמו של התובע נאלצה לנצל את מלוא החופשה השנתית המגיעה לה בכל שנה, את 5 ימי המחלה המגיעים לה עבור מחלת משפחה וימי מחלתה, ועל כן זכאי התובע לפיצוי נוסף בסך 40,000 ₪.

אשר לעזרת זולת לעתיד, טען ב”כ התובע, כי עקב פציעתו של התובע, הוא נותר מוגבל בכל עבודות משק הבית ויזדקק לעזרה מסיבית כל ימי חייו, כאשר הקושי ילך ויחמיר ככל שיתבגר ויעזוב את בית הוריו, כאשר יישא אישה וייולדו לו ילדים. לחיזוק טענותיו ציין כי פקידת השיקום מטעם המל”ל המליצה על קצבה מיוחדת עבור צרכים מיוחדים וזאת בהתאם לאישור רפואי מתאריך 19.12.2011. לאור האמור ב”כ התובע העריך, כי התובע יזדקק מהיום עד תוחלת חייו לעזרה ביתית שעה אחת ביום או לחילופין 7 שעות שבועיות  המוערכות כ-1,500 ₪ לחודש ועל כן העמיד את הפיצוי על 471,766 ₪.

27. ב”כ הנתבעת השיב בסיכומיו, כי מאז התאונה ועד היום חלפו כ-75 חודשים.  בתקופה זו התובע לא העסיק כל עזרה בשכר. יתרה מכך, מאז שוחרר מאשפוז בחודש דצמבר 2009 לא נראה, כי התובע מקבל עזרה ועל כן אינו זכאי לכל פיצוי החל מינואר 2010. ב”כ הנתבעת הוסיף, כי התובע מתנהל באופן עצמאי וללא כל ליווי.

אשר לעזרת אמו, ציין ב”כ הנתבעת, כי מדובר בעזרה רגילה מבחינת היקפה ומהותה. לחילופין, ככל שבית המשפט יחליט לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה  הציע 1,000 ₪ לחודש בגין עזרת אמו ממועד התאונה ועד חודש דצמבר 2009 כאשר לאחריו לא הוצע כל פיצוי.

אשר לפיצוי המבוקש בסך 40,000 ₪ בגין הפסדי שכר שנגרמו לאמו של התובע, ציין ב”כ הנתבעת, כי התובע לא הוכיח כמה ימי מחלה או חופשה היתה זכאית האם לצבור וכן לא הוצג כל אישור מעביד לעניין זה. עוד נטען כי התובע מבקש כפל פיצוי.

אשר לעזרת זולת לעתיד, השיב ב”כ הנתבעת, כי תפקודו של התובע תקין, עצמאי בפעולות יומיות, הוא מטייל, מבלה ומתנייד ללא כל מגבלה. התובע לא הוכיח כי קיימת מגבלה כלשהי. יחד עם זאת, הציע פיצוי גלובאלי בסך של 150,000 ₪ המבוסס על עזרה שבועית בשיעור 3 שעות  עד תוחלת חיים.

28. אין חולק, כי לאחר התאונה התובע היה מאושפז תקופה ארוכה, עבר מספר ניתוחים וכן עבר הליך שיקום ממושך (ראה סעיפים 5-19 לתצהיר התובע).

אשר לעזרת אמו, התובע ציין בתצהירו (ת/2) כי:

“16. עקב מצבי הרפואי והנפשי הקשה, אמי, ש.י, הגיעה לבתי החולים, בהם אושפזתי, לאחר סיום עבודתה, והיא קילחה אותי, הלבישה אותי, החליפה לי תחבושות, ונשארה איתי בבית החולים כל יום מספר שעות ולפעמים אף עד השעה 12 בלילה.”

בחקירתו הנגדית הוסיף: “אמא שלי טיפלה בי. אני קיבלתי מבי”ח הלל יפה, שהעצם שלי לא טובה, לכן מומלץ לעשות טיפולים עם מכשיר חשמלי, אקסוג’ן, כל יום 20 דק’ צריך, אמא שלי טיפלה בי כל הזמן הזה. כשהיו לי ברזלים ברגל היה צריך לחטות, בין הברזלים היו שמים אלכוהול עם תחבושת, כל הזמן הזה היתה באה ועוזרת לי, מרוקנת את בקבוק השתן, היתה מקלחת אותי ומלבישה אותי, מספרת אותי, גוזרת לי צפורניים ברגל כשלא הגעתי, וגם מסיעה אותי, נסעתי לבידור, יציאה, הובי.” ובהמשך: “…היתה מגיעה בבוקר, וגם בצהריים, תלוי בעבודה שלה.” (שם בעמ’ 31-32).

אמו של התובע הצהירה בתצהירה (ת/1) כי:

“5. בין היתר, עזרתי לעידן לקום, הלבשתי אותו, רחצתי אותו, סייעתי לו לבצע תרגילי פיזיותרפיה, טיפלתי וחבשתי את פצעיו, כאשר כל טיפול היה עורך כשעה, מאחר שתחילה הייתי חובשת כל פצע בנפרד, לאחר מכן שמה גרב, ולאחר מכן סד פלסטיק מיוחד, שהותאם לרגלו הפגועה של עידן.

            …

8. בתאריכים 24.3.2008 -6.8.2008 עידן אושפז במחלקת שיקום אורטופדי של בית חולים “לוינשטיין”. לאורך כל תקופת אישפוזו ביקרתי את עידן בבית החולים כל יום, ולעיתים אף פעמיים ביום, למשך מספר שעות, כאשר אני מקלחת אותו, מלבישה אותו, מחליפה לו תחבושות, מרכיבה על רגלו מכשיר “אקסוגן 3000”, שנועד לסייע לאיחוד העצם, למשך כ-20 דקות, מביאה לו אוכל מהבית, מעודדת אותו ותומכת בו מבחינה נפשית.

            …

27. כמו כן, עקב הצורך לטפל בעידן בבתי החולים, בהם אושפז תקופה ממושכת ביותר, נאלצתי לנצל את מלוא החופשה שנתית, המגיעה לי כל שנה, בסך 23 ימים, את 5 ימי מחלה, המגיעים לי עבור מחלת בן משפחה, ובנוסף השתמשתי בימי מחלה שלי, כל זאת מתאריך התאונה במשך כשלוש וחצי שנים.”

בחקירתה הנגדית, נשאלה אמו של התובע בדבר מצבו של התובע כדלקמן:

“ש: נכון לומר שמאוג’ 2008 למעשה עידן היה עצמאי?

ת: אף פעם לא היה עצמאי כשהיה מאושפז. גם אחרי. תמיד הייתי עוזרת לו, גם אחרי האשפוזים וגם בין האשפוזים.

ש: האם נכון לומר שכבר מאוג’ 2008 היה מתלבש בישיבה על המיטה ולא היה צריכים שתלבישי אותו?

ת:מבהירה, כשעידן היה מאושפז כל התקופות היו לו פצעים ברגליים, תמיד הייתי צריכה לעזור לו, לא יכל להתכופף.”

בנוסף, צירפה אמו של התובע לתצהירה אישור היעדרות מעבודה בגין מחלה מתאריך 11.2.2013  מטעם רכזת משאבי אנוש קופת חולים כללית, אפרת טיאון לפיו:

1. 12.2007 ניצול  5 ימי מחלת בני משפחה+ 6 ימי חופשה.

2. שנת 2008 ניצול 5 ימי מחלת בני משפחה+ 26 ימי חופשה.

3. שנת 2009 ניצול 9 ימי מחלת בני משפחה + 22.75 ימי חופשה.

יחד עם זאת, התובע לא צירף את הסכמי העבודה של אמו על פיהם ניתן לבדוק כמה ימים זכאית אמו לצבור ומה ערכם של יום חופשה ויום מחלה.

29. אשר לעזרת זולת לעבר הכוללים בתוכם את עזרת אמו,  סברתי כי התובע אכן נזקק לעזרת זולת במיוחד בתקופת האשפוז, בתקופה שלאחר הניתוחים ובמהלך השיקומים שעבר. בהיעדר ראיות לסכומי כסף שהוצאו וכן היעדר ראיות להפסדי שכר של אמו של התובע, סברתי כי התובע זכאי לפיצוי גלובאלי בסך 100,000 ₪ נכון להיום.

30. אשר לעזרת זולת לעתיד, כיום התובע מתגורר בבית הוריו ועל כן נעזר בבני משפחתו, אולם כאשר יעזוב את הקן הוא יזדקק לעזרת זולת עקב פציעתו  הקשה. לתובע נקבעה נכות תפקודית בשיעור 42%, נכות זו עשויה להקשות בביצוע מלאכות הבית השונות. לפיכך סברתי כי זכאי התובע לפיצוי גלובאלי בסך 400,000 ₪ נכון להיום ועד סוף תוחלת חיים יהלום ראש נזק זה.

הוצאות רפואיות

31. ב”כ התובע טען בסיכומיו, כי הוצאותיו הרפואיות של התובע בעבר ובעתיד שאינן כלולות בסל הבריאות מוערכות בסך 150,000 ₪.

32. ב”כ הנתבעת ציין בסיכומיו, כי התובע לא המציא קבלה אחת בגין הוצאות רפואיות. בנוסף, התאונה הוכרה כתאונת עבודה ועל כן התובע זכאי לכיסוי מלוא הוצאותיו מכוח חוק הביטוח הלאומי, התשנ”ה- 1995  (להלן: “חוק הביטוח הלאומי”) ומכוח תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ”ח-1968. לאור האמור התובע אינו זכאי לכל פיצוי בגין ראש נזק זה.

35. בחקירתו הנגדית, התובע נשאל בדבר הגשת קבלות בגין הוצאות רפואיות כאמור:

“ש: יש לך מסמכים מיד שרה לגבי האביזרים?

ת:לא שמרתי, כמו שלא שמרתי על קבלות של טלויזיות שהייתי מאושפז.

ש: טלויזיה בחדר שלך, אין לך קבלה על תשלום.

ת: אין. אין לי גם מסמכים. לא שמרתי.” (שם בעמ’ 35)

התובע אינו מפרט בתצהירו מהן ההוצאות הרפואיות שנאלץ לספוג בשל התאונה נשוא התובענה. אין חולק כי התובע היה מאושפז במשך תקופה ארוכה וכן עבר הליך שיקום ארוך, יחד עם זאת, צורפה קבלה אחת בגין ייעוץ רפואי מתאריך 25.12.2007 בסך 950 ₪ (ראה נספח 26 ב’ לתצהיר התובע).

אשר להוצאות רפואיות לעבר, סברתי כי פיצוי גלובאלי בסך 15,000 ₪  נכון להיום יהלום ראש נזק זה. אשר להוצאות רפואיות לעתיד, סברתי כי התובע זכאי לכיסוי מלוא הוצאותיו מכוח חוק הביטוח הלאומי ועל כן אינו זכאי לפיצוי.

ניידות

33. ב”כ התובע טען בסיכומיו, כי התובע נפגע באופן חמור ברגלו השמאלית, מהירך ועד לכף הרגל. בנוסף התובע עבר מספר רב של ניתוחים בעיקר עקב הפרשה מוגלתית מהפצע הנקרוטי שלא התרפא עד ליום זה.  ב”כ התובע הוסיף, כי אמו של התובע נהגה לבתי החולים מידי יום ולעיתים פעמיים ביום כדי לעזור לבנה, לאחר שחרורו המשיכה להסיעו וללוותו לטיפולים רפואיים. לפיכך סבר שיש להעמיד את סכום ההוצאות החודשי עבור ניידות על סך 1,500 ₪ ולפיכך  מוצע פיצוי בסך 111,800 ₪ או לחילופין סכום גלובלי של 100,000 ₪.

אשר לעתיד, טען ב”כ התובע, כי לתובע מוגבלות קשה בניידותו, תביעתו לקבלת גמלת ניידות ממשרד הבריאות אומנם נדחתה יחד עם זאת, משרד התחבורה העניק לו תו חניה לנכה ועל כן לפי ההלכה במקרה כזה זכאי התובע לקבל מהנתבעת פיצוי בגין רכישת רכב 1,600 סמ”ק אוטומטי. מסכום זה יש לנכות את שווי האופנוע עליו רכב התובע בעת התאונה ולהעמיד את הפיצוי על 100,000 ₪. לסכום זה להוסיף עלות אחזקה חודשית בסך 597,569 ₪.

34. ב”כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי התובע לא צירף כל אסמכתא לדרישתו בגין ניידות ולפיכך אינו זכאי לכל פיצוי.

אשר להוצאות ניידות בעתיד, טען ב”כ הנתבעת, כי התובע מתנייד ללא מקל, הולך למועדוני ריקודים, חידש את רישיון הנהיגה מבלי שדיווח על כל מגבלה ונוהג ברכב מסוג ג’יפ  מה שמעיד על יכולות לנהוג בכלי רכב מורכבים יותר. ב”כ הנתבעת הוסיף, כי אין כל מניעה לשימוש בתחבורה ציבורית, לאור האמור, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה.

35. התובע ציין בתצהירו  (ת/2) כך:

“39. כתוצאה מנכותי הנובעת מהתאונה אני מתקשה ביותר בניידות ונזקק להסעה כמעט לכל מקום. אני פניתי בתביעה לניידות… אך תביעתי נדחתה בתאריך 18.12.2012 , מאחר שסוג הליקוי שלי אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים בגמלת ניידות.

…

43. כתוצאה מהתאונה, נגרמו לי הוצאות נסיעה מרובות לטיפולים רפואיים ב: בתי חולים, קופת חולים, טיפולי פיזיותרפיה, ואצל הרופאים הפרטיים, אותם אני מעריך בסך של כ- 25,000 ₪, מאחר שלא הצלחתי לשמור על קבלות מכל נסיעה ונסיעה. הוצאות אלה כוללות גם את נסיעותיה של אמי, שליוותה אותי ו/או הסיעה אותי במכוניתה לכל הטיפולים.”

בחקירתו הנגדית נשאל התובע בדבר שימוש ברכב מסוג ג’יפ  כדלקמן:

“ש: תספר על הנהיגה שלך עם הג’יפ בחולות.

ת: כשעברתי את התאונה, המצב הנפשי שלי היה ירוד לגמרי, אחי הציע לי כדי להחזיר את הבטחון העצמי של הנהיגה, שהוא יקנה לי רכב יותר  מאסיבי כדי שאוכל לחזור לנהיגה, כך היה. קנינו ג’יפ, אוטומט, קיבלנו אותו לבחינת הרגל, הברך היתה מוגבלת, נסעתי בו  מס’ פעמים בודדות, נסעתי לבי”ח מאיר, זו הדרך שלי, ואם זה לחסוך בפקקים, אז לחתוך דרך הכורכר, לא לטיולים ולא לדיונות…” (שם בעמ’ 29)

אשר לשימוש במקל נשאל כדלקמן:

“ש: מתי הלכת עם מקל ומתי בלי מקל?

ת: אני לא זוכר מתי. לפי הכאבים שלי, תלוי בכאבים. אני יודע שבים אני לרוב בלי מקל, כי יש פחות כאבים.

 (שם בעמ’ 39)

ובהמשך:

“ש: בארץ כשאתה יוצא מהבית, הולך לבית-קפה, אתה תמיד יוצא עם מקל?

ת: לרוב אני יוצא עם מקל.

ש: אבל לפעמים אתה יוצא גם בלי מקל, כשאתה הולך לחברים, לבית קפה?

ת: אין מצב כזה.

ש: אז למה אמרת לרוב עם מקל?

ת: 80% אני יוצא עם מקל. זה תלוי בכאבים שלי, מהבית אולי 5% אני יוצא בלי מקל. זה תלוי בכאבים.” (שם בעמ’ 40-41)

36. אמו בתצהירה (ת/1) ציינה כך:

“25. אני הסעתי וליוויתי את עידן לכל הביקורים והטיפולים הרפואיים בבית חולים, בקופת חולים ואצל רופאים פרטיים, לטיפולי פיזיותרפיה ואישפוזים, לרבות אשפוזי יום, ואני ממשיכה לעשות זאת לפי הצורך עד היום. בנוסף, הסעתי וליוויתי את עידן לכל הועדות הרפואיות של המל”ל, לרבות הועדה לקביעת קצבת ניידות.”

בחקירתה הנגדית נשאלה אמו של התובע אודות הסעתו כדלקמן:

“ש:איזה רכב היה לך באותה תקופה?

ת: טויוטה יאריס.

ש: לבימ”ש, הייתי נוסעת עם הרכב שלי, רכב אוטומטי. הרכב כעת נמצא אצלי. עידן לא נוהג ברכב שלי, יש לו אוטו משלו, אוטומטי, אוטו ישן, טויוטה סטרלט 99′.

ש: היית מתלווית אי פעם לעידן לשיקום במל”ל?

ת: לכל מקום לקחתי אותו, הייתי מביאה אותו למל”ל בנתניה.

ש: למה היית מסיעה?

ת: אז לא היה נוהג ולא היה לו רכב. זה היה בתקופה כשהלך עם קביים והיו לו מכשירים. עד אחרי הניתוחים האחרונים לא היה נוהג, בסביבות דצמ’ 2009 כשעשה ניתוח אחרון. יותר מאוחר קנה אוטו קטן ונהג.” (שם בעמ’ 7-8)

ובהמשך:

“ש: את מדברת על הוצאות נסיעה שאת מעריכה, מה הבסיס לך?

ת: הנסיעות שנסעתי איתו לכל ביקורת, לבית לוינשטיין, הייתי  נוסעת כמה פעמים ביום, הייתי צריכה מכשיר להפעיל לו (בוכה), לא יכלתי להשאיר את המכשיר כי היה מאד יקר, הבאתי אותו איתי, שמתי לו על הרגל כדי שיעזור לעצם…” (שם בעמ’ 9)

 37. אין חולק כי לתובע פגיעה אורתופדית קשה ברגל שמאל, יחד עם זאת, לא הוצגה קבלה אחת בגין הוצאות ניידות וכן לא הומצאה חוות דעת מומחה בדבר דרישת התובע לרכישת רכב ואחזקתו ולא הוצגו ראיות לתמיכה בטענה זו.

אשר להוצאות ניידות, ולאור נכותו התפקודית, סברתי כי פיצוי גלובאלי בסך של 150,000 ₪ נכון להיום  המתייחס הן לעבר והן לעתיד יהלום ראש  נזק זה.

התאמת דיור

38. ב”כ התובע טען בסיכומיו, כי עקב פציעתו של התובע יש צורך להתאים את מגוריו למצבו ולמגבלותיו. התובע מתקשה בעליה וירידה במדרגות. עוד נטען, כי ככל שהתובע יתבגר יתכן כי בתקופות מסוימות יזדקק לכסא גלגלים ועל כן יש להתאים את מקום מגורי התובע בהתאם. לאור האמור יש להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 200,000 ₪.

39. ב”כ הנתבעת ציין בסיכומיו, כי לא הונחה כל תשתית משפטית ו/או עובדתית לדרישה זו, כמו כן לא הוכח הצורך בהתאמת דיור לאור תפקודו של התובע , על כן התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה.

40. אשר להוצאות בגין התאמת דיור, לא הוגשו כל ראיות התומכות בדרישה זו ועל כן סברתי, כי התובע אינו זכאי לכל פיצוי בגין ראש נזק זה.

החרגת פוליסת ביטוח ו/או תשלום פרמיית יתר

41. ב”כ התובע טען בסיכומיו, כי עת פנה התובע בבקשה לערוך ביטוח חיים, הוא נדרש לשלם תוספת פרמיה בשיעור 50%. סוכן הביטוח, כפיר רצאבי  (להלן: “מר רצאבי”) העיד בבית המשפט ופירט את פשר ההחרגות שחברת הביטוח הראל מחריגה מהפוליסה וכן את התוספת תשלום שהתובע נדרש לשלם.

ב”כ התובע ציין, כי  לנתבעת ניתנה אפשרות לזמן עד מטעמה, אולם האחרונה לא עשתה כן. לאור האמור סבר שיש להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 400,000 ₪.

42. ב”כ הנתבעת ציין בסיכומיו, כי התובע לא הוכיח שאי פעם היה מבוטח בביטוחים שכאלה וכי עובר לתאונה פנה לבצע ביטוחים אלה. ב”כ הנתבעת הוסיף, כי לאחר התאונה התובע טס לחו”ל ולא הביא כל ראיה לכך כי נדרש לשלם תוספת פרמיה ולכן מדובר בנזק תיאורטי בלבד.

עוד טען, כי עם חקיקתו של צו ההרחבה והחלתה של פנסיית חובה לכלל העובדים במשק, הרי שבכל מקום עבודה בו יעבוד התובע בעתיד הוא יהיה מכוסה מבחינת אובדן כושר עבודה, ופנסיית זקנה.

מעבר לכך טען , כי דרישת התובע הינה בבחינת כפל פיצוי היות וכל הטיפולים הרפואיים והתרופות להם יזדקק בגין התאונה מכוסים על ידי המל”ל.

אשר לעדותו של מר כפיר רצבאי,  טען ב”כ הנתבעת, כי מדובר בחברו של התובע אשר יוצא עמו לטיולי ג’פים והוסיף, כי נעשתה פניה רק לחברת הראל ולא נבדקה אפשרות אחרת כמו ביטוח במסגרת קרן הפנסיה וכן לא נבדקה אפשרות של החרגת נזקי התובע. לאור האמור סבר שיש לדחות את דרישת התובע לתשלום בגין ראש נזק זה.

43. מר רצאבי נחקר  אודות הצעתו שנמסרה לתובע בגין רכישת פוליסת ביטוח והשיב:

“ש: התובע פנה אליך וביקש את שירותך, ספר.

ת:עידן פנה לפני כחצי שנה לצורך קבלת פוליסות, היתה שם פוליסת תאונות אישיות, פוליסה לביטוח חיים, מוות, ביטוח בריאותי פרטי ומחלות קשות. לאחר הגשת כל המסמכים כולל רפואיים, קיבלנו תגובה מחברת הביטוח, במקרה זה הראל. זה כאן אצלי, קיבלתי לידיי. 30,31,34 אלו מספרי הפוליסות… לאחר 3 שבועות קיבלנו את תנאי החיתום. נאמר לנו כך: ביחס לפוליסת תאונות אישיות לא יכל להתקבל מבחינת נושא הניידות שיש לו. לגבי ביטוח חיים למקרי מוות, כאן קיבלתי תוספת רפואית בסך 50%. לגבי פוליסת בריאות פרטית, כאן יש החרגות בהתאם למצבו, גם החרגנו את נושא הרגל, תוצאות התאונה וסיבוכיה ומצב נפשי בכיסויים הבאים: תרופות, ניתוחים, טיפולי מחליפי ניתוח ושירותי רפואה אמבולטורי, זו החרגה מלאה. לבימ”ש, בתוספת רפואית מדובר ב-50% מערך הפרמיה, לא זוכר כמה זה בכסף, תוספת של כ-50 ₪ לחודש לפוליסה.”  (שם בעמ’ 10)

בנוסף, התובע צירף לתצהירו אישור מטעם חברת הביטוח הראל, בדבר תנאי קבלה לביטוח חיים (נספח 30), אישור מטעם חברת הביטוח הראל לפיו התובע אינו יכול להתקבל לתוכנית “הראל אמצע החיים למשפחה” (נספח 31), אישור תנאי קבלה לביטוח בריאות (נספח הוגש במסגרת בקשה 15).

מנגד, בחקירתו הנגדית נשאל מר רצאבי האם ניתן להחריג את הפגיעות שקשורות לתאונה, השיב:

“לא בסמכותי. זה בסמכות חברת הביטוח.” (שם בעמ’ 16-17)

44. אשר להחרגה בפוליסת ביטוח חיים ו/או תשלום פרמיית יתר, תביעת התובעת הוכרה גם כתאונת עבודה ועל כן התובע זכאי  לכיסוי מלוא הוצאותיו בגין כל הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה נשוא התובענה. בנסיבות המקרה התובע יכול לבטח עצמו  בביטוח חיים תוך החרגת נזקי התאונה, כאשר נושאים אלה מכוסים למעשה על ידי המל”ל. לאור זאת, סברתי כי התובע אינו זכאי לכל פיצוי בגין ראש נזק זה.

ניכויים

45. התובע זכאי לקצבת נכות מעבודה. בהתאם לחוות דעת אקטוארית מטעם פרופ’ רמי יוסף(נ/1) נכון לתאריך 31.3.2013, סך גמלאות המל”ל לעבר ולעתיד בתוספת ריבית על תשלומי עבר מסתכמות לסך של 1,275,612 ₪ סכום זה משוערך להיום 1,312,664 ₪.

46. התובע זכאי גם לקצבת מיוחדת. בהתאם לחוות דעת אקטוארית מטעם פרופ’ רמי יוסף (נ/2) נכון לתאריך 31.3.2013, סך הקצבה המיוחדת בתוספת ריבית על תשלומי עבר מסתכם  בסך של 765,904 ₪. סכום זה משוערך להיום עומד על 765,904 ₪.

47. אשר לקצבת ניידות, משנדחתה תביעתו של התובע אין מקום לביצוע ניכוי. לפיכך, גם אין מקום לבצע ניכוי רעיוני בגין קצבת ניידות בהתאם לחוות דעת אקטוארית שהוגשה על ידי הנתבעת (נ/3).

ב”כ הנתבעת לא התייחס לנושא זה במסגרת סיכומיו.

48. אשר לדמי שיקום, שכר לימוד ונסיעות ללימודים, טען ב”כ הנתבעת בסיכומיו, כי במועד התאונה התובע היה חסר כל הכשרה מקצועית,. על מנת שיוכל להשתלב בשוק העבודה, היה עליו לרכוש ידע מקצועי כלשהו. על כן יש לנכות מסכום הפיצוי 43,396 ₪, סכום  התשלומים ששילם ענף השיקום במל”ל בעקבות התאונה וזאת לפי הכלל של השבת המצב לקדמותו.

ב”כ התובע השיב בסיכומי התשובה, כי קיימות שתי אפשרויות: האחת, לקזז סכום זה הסכומים שקיבל ו/או יקבל ע”י הביטוח הלאומי. השנייה, לפסוק לתובע 43,396 ₪ ולקזז סכום זה תשלומי המל”ל.

49. לעניין ניכוי תגמולי המל”ל ענף השיקום, מדובר בהטבה אותה קיבל התובע לאור התאונה. משמדובר בהטבה ששולמה לתובע כחלק מהליך שיקומו בעקבות התאונה אין אפשרות אלא לנכותה מסכום הפיצויים וכך יש להורות (ר’ לעניין זה  רע”א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ’ סהר חברה לתביעות בע”מ מגדל חברה לביטוח בע”מ  (26.2.2012)). מכאן שיש לקזז הסך של 43,396 ₪ ששולמו לצורכי שיקום התובע מתגמולי הפיצויים.

סיכום

50. לאור האמור לעיל, תישא הנתבעת בנזקי התובע כדלקמן:

1. הפסדי השתכרות לעבר:                               304,819 ₪

2. פגיעה בפוטנציאל ההשתכרות:                      994,108 ₪

3. הפסדי פנסיה:                                             138,497 ₪

4. כאס וסבל:                                                  196,016 ₪

5. עזרת זולת לעבר ולעתיד:                              500,000 ₪

6. הוצאות רפואיות:                                        15,000 ₪

7. ניידות:                                                       150,000 ₪

8. התאמת דיור:                                              0

9. החרגת פוליסת ביטוח:                                 0

סה”כ נזקי התובע עומדים על סך של 2,298,440 ₪ נכון להיום. מסכום זה יש לנכות תגמולי מל”ל בסך 2,121,964₪ נכון להיום. היתרה בסך 176,476 ₪ הינה שיעור הפיצוי המגיע לתובע.

זכותו של התובע ל-25% לפי סעיף 330(ב)(ג) לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב] , תשנ”ה- 1995

51.  רוב הפיצוי המגיע לתובע נבלע ע”י תגמולי המל”ל. נשאלת השאלה בדבר תחולתו של סעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי על המקרה דנא לפיכך השאלה הינה האם יהא זכאי התובע לפחות ל-25% מסך הפיצויים שנקבעו לו לעיל?

סעיף 330 קובע:

“330.       (א)     …

                    (ב)  …

                   (ג)   הגיש הזכאי לגמלה תביעה לפיצויים נגד הצד השלישי, ובאותה שעה לא הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א), והזכאי לגמלה הודיע למוסד על הגשת תביעתו, יהא הזכאי לגמלה זכאי לפחות ל- 25% מסך כל הפיצויים שנפסקו באותה תביעה.

                   (ד)   הודעה כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו- (ג) תישלח בדואר רשום, תוך זמן סביר שיאפשר דיון מאוחד בתביעות המוסד והזכאי לגמלה.”

לצורך בירור תחולת הסעיף יש להשיב לשאלה האם התאונה הינה על דרך המעביד או תאונה על דרך צד ג’ שכן רק תאונה על דרך צד ג’ מאפשרת תשלום של עד 25%. לצורך כך נדרש לשאלה האם האופנוע עליו רכב התובע הינו רכב מעביד?

52. ב”כ הצדדים לא התייחסו לעניין זה בסיכומיהם מלבד העלאת הטענה עצמה.

מעיון בתעודת ביטוח החובה (נספח 3 לתצהיר התובע) עולה, כי התעודה הוצאה על שמו של התובע. עיון בהסכם העבודה האישי של התובע מעלה כי לא מצוין שהתובע זכאי לרכב מטעם המעביד אלא זכאי להחזר הוצאות נסיעה “העובד יהיה זכאי להחזר הוצאות נסיעה ממקום מגוריו למקום העבודה ובחזרה, וזאת עד לתקרת ההחזר הנקובה בצו הרחבה להסכם הקיבוצי הכללי, או לתשלום בעד כרטיס ‘חופשי חודשי’ לפי הזול מבין שתי האפשרויות.” (נספח 29 לתצהיר התובע)

עוד צירף התובע  במסגרת תצהירו, מכתב הממוען למל”ל מתאריך 29.4.2012  (נספח 27 א) לפיו הוא הודיע למל”ל שהגיש תביעת נזקי גוף נגד הנתבעת והמליץ להם להצטרף לתביעה לפי סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי.

53. בנסיבות אלה סברתי כי מדובר בתביעה על דרך צד ג’ ולפיכך זכאי התובע ל-25% מהפיצויים, וזאת לאחר שלא הוכח כי התובע נהג ברכב המעביד  בהרשאתו (ע”א 545/85 אליהו נ’ אלגריסי, פ”ד מד(2) 8). 25% במכפלת 2,298,440 ₪  מעמיד את הפיצוי על 574,610 ₪, מסכום זה יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לתובע עד היום.

54. אשר לתשלומים התכופים, לתובע שולמו מספר תשלומים תכופים (ראה נספח ט’ לתצהיר הנתבעת) כדלקמן:

1. תשלום תכוף ראשון  מתאריך  11.2.2008 על סך 5,500 ₪  כולל הפרשה הצמדה וריבית כדין להיום 7,150 ₪.

2. תשלום תכוף שני מתאריך 9.7.2008 על סך  10,924 ₪ כולל הפרשה הצמדה וריבית כדין להיום 13,714 ₪.

3. תשלום תכוף שלישי  מתאריך 28.12.2008 על סך 13,109 ₪ כולל הפרשה הצמדה וריבית כדין להיום 15,946 ₪.

4. תשלום תכוף רביעי מתאריך 4.5.2010 על סך 16,400 ₪  כולל הפרשה הצמדה וריבית כדין להיום 18,891 ₪.

5. תשלום תכוף חמישי מתאריך 29.8.2010 על סך 10,924 ₪ כולל הפרשה הצמדה וריבית כדין להיום 12,288 ₪.

סה”כ ניכוי התשלומים התכופים עומד על סך של 67,989 ₪.

55. לאור האמור לעיל היתרה הינה בסך 506,621 ₪ ומהווה את שיעור הפיצוי המגיע לתובע. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

56.  לסכום זה יתווסף שכ”ט עו”ד בשיעור 77,716 (כולל מע”מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת באגרת משפט ובשכר עדים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתם ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לביהמ”ש העליון תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום,  כ”ד סיוון תשע”ד, 22 יוני 2014, בהעדר הצדדים.